המדע אינו יודע עדיין כיצד בדיוק תנועות העיניים מייצרות את השינוי,
אבל כן ידוע מעל ומעבר לכל ספק כי תנועות העיניים אכן מייצרות את השינוי.
העיניים אינן עוד איבר בפנים. הן חלק בלתי נ פרד מהמוח.
הן מחוברות במליוני ניירונים למוח והכל עובר דרכן.
העיניים הן גם אלה שעושות עיבוד לחוויות שאנו עוברים, כשחלק מהעיבוד קורה בזמן השינה.
השיטה מאפשרת גישה ישירה לזיכרונות הרלוונטיים לבעיה, יוצרת בהם ריפוי ומאפשרת למוח הגאוני שלנו לעבד ולאחסן את הזיכרונות מחדש, בהתאם למי ומה אנחנו היום.
כלומר תנועות העיניים שוברות את האמונה/מסקנה מהעבר,
הזיכרון לא יישכח אבל הדרך שבה הוא מפעיל אותנו, לא תשפיע יותר לפחות לא באותה עוצמה.
יתרון נוסף בשיטה הוא שאין חובה לשתף בתכנים של הבעיה.
אני יכולה להגיע לתוצאה הרצויה מבלי לדעת מה הזיכרון שעליו עוברים.
המטופל יכול רק לראות בראש את התמונה או הסיטואציה בה קרה האירוע
ולאחר שנזיז עיניים עוצמת ההשפעה של האירוע תתפוגג.
כשעושים עיבוד זיכרון בתנועות עיניים, משחררים את המטען הרגשי והמסקנות שקשורות, לאותו אירוע ו"נשבר" הקוד שטבע את הדפוסים, וכך מתאפשר שחרור הדפוסים, האמונות והחסימות שמנהלות אותנו ביום יום, ולא מאפשרות לנו לחיות בחופש פנימי ובחיבור לעוצמה האמיתית שלנו.
כל זיכרון טראומתי, שעובר עיבוד בתנועות עיניים, הופך לזיכרון נטרלי מבלי המטען הרגשי הנלווה אליו והופך לנטול תחושות לא נעימות, מה שמאפשר חיים
קלים יותר, אפשרות למצוא פתרונות ואסטרטגיות מתאימות יותר לכאן ולעכשיו.
לדוגמא:
תינוקת בת חצי שנה ששמעה את אבא צורח על אימא.
קיימת סבירות גבוה שהגוף שלה התכווץ וסיכוי טוב שיצר בתוכה רגש של פחד שרשם בתא בזיכרון שלה את החוויה.
כל פעם בעתיד כשתשמע מישהו צועק, היא עשויה לחוות את אותו הכיווץ אשר יפעיל את הפחד למרות שהיא בכלל לא זוכרת את המקרה.
ולמרות שאינה זוכרת, המקרה צרוב בתת המודע, ומאוחסן בתיקיה במוח שלה יחד עם תחושות הגוף (כווץ) והרגש שנלווה באירוע המקור (פחד)
ובנוסף מאוחסנים שם גם המסקנות שהסיקה לגבי עצמה או לגבי העולם,
(צעקות זה מפחיד ולכן אעשה הכול כדי להימנע מהם – עדיף לרצות ולמנוע עימותים, עדיף לא להביע את דעותיי וכו').
במהלך השנים יקרו מקרים נוספים שבהם היא תסיק מסקנות דומות, ומסקנות אלו יהפכו לאמונות ודפוסים רגשיים מקבעים, אשר יצרו פער במציאות בינה לבין משאלת הלב שלה.
כי קידוד הזיכרון במוח, קשור למיקום העין!
החלק מאותו "קוד" של זיכרון הוא גם מיקום העין.
כך יש מעין קוד אחסון שמאוחסן במעין "תיקיות", כמו במחשב.
המעגל הזה אינו מאפשר לאדם להתגבר על החוויות והטראומות והן ממשיכות לנהל אותו לאורך חייו.
ובטיפול עצמו?
כשעושים עיבוד זיכרון בתנועות עיניים, אנחנו עובדים על תחושה כלשהי שנרצה שתשתנה.
נעלה זיכרון רלוונטי ובזמן שהזיכרון נמצא במוח, נתחיל להזיז את העיניים במספר טכניקות.
תנועות העיניים שוברות את הקוד שנוצר בעבר, משחררות את המטען הרגשי והמסקנות שקשורות לאותו אירוע וכך משתחררים הדפוסים, האמונות והחסימות שמנהלים אותנו ביום יום, אלה שלא מאפשרים לנו לחיות בחופש פנימי ויכולת רגשית שתואמת את הגיל הנוכחי, ניסיון החיים והכלים שרכשנו.
נפסיק להיות מנוהלים. נתחיל לנהל את חיינו הרגשיים והתגובתיים שלנו.
שימו לב! הזיכרון לא נמחק!
הוא הופך לזיכרון ניטרלי, נטול אשמה, נטול בושה, נטול חרטה ונטול שאר הרגשות הקשים.
בכך הוא מפסיק לעורר תחושות גוף לא נעימות ,התנהגות רגשית מגבילה וחסימות מכל סוג.
מה שמוביל לפתרון הבעיה מנקודת השורש שלה.
בואו נתמצת:
ה- EMR שונה מכל שיטה אחרת /
ה -EMR יודעת להציף אל המודע את כל חלקי הזיכרון האבודים. המודחקים.
היא מייצרת סדר בכאוס המטורף שיש באירועים שיצרו את ההלם.
אבל היא עושה עוד משהו -
ריפוי לחוויה הקשה מהעבר = אפס סימפטומים פוסט טראומטיים.
מתקבלים חיים מלאים ומספקים.
* מן הסתם כל זה נכון לכל מצב פוסט טראומטי, גם לפוסט טראומה מורכבת,
גם לפגיעות מיניות בכל גיל
ובעצם לכל בעיה וסימפטום שמקורם בטראומה מכל סוג שהוא.
והכי משמעותי - כשמשהו יוצא (שלילי) מתאפשר למשהו אחר להיכנס במקומו. (חיובי)